14/7/2015 09:25
כשנשמותק פותח את הפה ומבקש שאנשוף לו ("תעשי פו, סבתא") כי הצ'יפס שהוא דחף לשם עדיין חם מדי....
כש-T ואני ביחד במרתף - הוא עובד על הצורפות שלו, מייצר תכשיט חדש, אני מגהצת.....סוג של אידיליה
כשאנחנו יושבים בדשא על הגבעה בקאנטרי אחרי אימון מוצלח ושותים אייס קפה....
כשאני נכנסת לגן של נשמותק או חכמוד והוא (כל אחד מהם) רץ אלי לחיבוק וכל הילדים קוראים "את סבתא של חכמוד/נשמותק, נכון?"
כשאני מתהפכת במיטה מהצד לגב ופתאום מטייל עלי חתול מגרגר ומבקש ליטופים...
כשהמתאמנת שלי מספרת על התפתחויות בחייה ואני מבינה שמשהו זז אצלה גם בזכותי...
כשאני מתחילה ספר חדש ומבינה שהוא כתוב היטב ולא בא לי לעזוב אותו
כשאני חוזרת הביתה ויודעת שמחכה לי ספר כזה....
נראה לי שזו רשימה שאני יכולה לתחזק, להוסיף עליה בכל פעם שאני נזכרת במשהו
אפשר גם לקרוא לה: סיבות להודות ליקום שאני חייה....
תגובות
הוסף רשומת תגובה