21/7/2015 12:56
האצבעות דואבות, הצוואר תפוס - והלב מתרונן ושר 😊
כבר שעתיים שאני יושבת כאן ומנגנת על הגיטרה את השירים שלי,
אחרי שכבר שבועיים אני מעלה על מסמך word את כל המילים והאקורדים מבין הדפים המצהיבים הישנים בקלסר החום והמרופט בו צברתי במהלך השנים את כל שירי.
שלושים ושבעה שירים - וחוץ מאחד או שניים יש לי אקורדים לכולם, זוכרת אותם וזוכרת את המנגינה שלהם.
תחושה מופלאה של יצירה - זה שלי. אני כתבתי. אני הרגשתי ושפכתי על הנייר.
אני הלחנתי להם מנגינה. אני מנגנת. אני שרה.
וחלקם לא רעים בכלל. נכון פה ושם אילצתי איזה חרוז, ונכון - ברובם אין הרבה גיוון של סולמות ואקורדים. אבל מה? הם די יפים.
הקול חלוד והאצבעות מחוסרות תרגול (וכבר שנים מחוסרות אותן שכבות עור עבות שפיתחתי בזמנו בעיקר בזכות הנגינה בצ'לו אבל גם בזכות הגיטרה).
אבל אני מאושרת.
גיליתי אותם מחדש, גיליתי את עצמי מחדש.
את האהבות, את האכזבות, את הטיולים על שפת הים, את הגעגועים - אותי.
שירים שלי....חזרתם אלי 😍
תגובות
הוסף רשומת תגובה